a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


The freedom to do what I wanted


Honouring my election promise
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

At my first term in the Knesset. I had promised during the election campaign... one of our slogans was: 'I promise to be present at all sessions of the Knesset Assembly from start to finish'. This was unheard of because one of the things that irritates people is the empty Knesset Assembly, even now. Normal attendance in the Knesset is three, four, five people, and me. And I kept that promise. Work started in the Knesset and we decided that I would speak at every session on every subject. And it was easy for us. Firstly, it helped me a lot that I was a newspaper editor because as a newspaper editor you deal with every subject. When you are a newspaper editor, every subject in the world passes through your hands. A journalist is, after all, a person who knows a little bit about everything. Contrary to an academic who knows a lot about one thing and nothing else at all. So this was good training. Being a newspaper editor was fairly good training for being a member of the Knesset. And I am a curious person. Truly, every topic interests me, almost every subject. And I had accumulated a lot of new ideas in my mind during the period of HaOlam HaZeh. We decided not only to talk about every subject, but also to innovate, to bring forward issues not normally discussed in the Knesset about everyday. The Archive of the Knesset made a catalogue of all my speeches and this amounted to 635 speeches, ten times more than anyone else, even to this day. Besides, I was an expert at heckling. Heckling can be a joke. Meir Pa'il, a few terms later, would liven up Knesset life by making 'jokes' all the time during his heckles – I did not. I used heckling as a substitute for speeches, and I specialized in encapsulating an entire concept in a sentence or two. And that was what I did. I think during the Sixth Knesset I made 200 speeches, about 250 speeches let's say. But I heckled thousands of times. I drove them crazy. And I had an advantage. Why were all the members of Knesset jealous, why did they envy me? Not only because I was a single faction. Being a single faction is paradise. You have no discipline, you do not have to share the speaking time with other members of Knesset, you are not bound by the decisions, you can do what you want. Once, I remember, Yitzhak Navon, who was then a member of the Knesset on behalf of Rafi, Ben-Gurion's party, caught me and told me: 'Uri, you do not know how happy you should be, you do not have meetings of your faction'.

אני בכנסת הראשונה, אני הבטחתי במערכת הבחירות, אחת הסיסמאות שלנו הייתה: "אני מבטיח להיות נוכח בכל ישיבות המליאה של הכנסת מהתחלה עד הסוף", שזה היה דבר שלא נשמע, מפני שאחד הדברים שהרגיזו את הקהל היה האולם הריק של הכנסת, גם עכשיו. נוכחות נורמאלית בכנסת זה שלושה, ארבעה, חמישה אנשים ואני. ואני קיימתי את זה. והתחילה העבודה בכנסת, והחלטנו שאני אדבר בכל ישיבה של הכנסת, על כל נושא. וזה היה לנו קל. אל״ף, עזר לי מאוד שהייתי עורך עיתון, מפני שעורך עיתון אתה עוסק בכל נושא. כשאתה עורך עיתון, עובר תחת הידיים שלך כל נושא שבעולם. עיתונאי הרי זה אדם שיודע קצת מכל דבר. בניגוד לאקדמאי שיודע הרבה על דבר אחד וכלום על כל שאר הדברים. אז זו הכשרה טובה. להיות עורך עיתון זה הכשרה די טובה בשביל להיות חבר כנסת. ואני אדם סקרן. באמת, כל נושא מעניין אותי, כמעט כל נושא. והיו לי המון רעיונות חדשים שהצטברו בראש שלי בתקופת ״העולם הזה״, במהלך העבודה ב״העולם הזה״. ואנחנו החלטנו לא רק לדבר על כל נושא אלא גם לחדש, להכניס נושאים מהסוג שהכנסת לא דנה בהם. שהם החיים הנורמאליים ולא מגיעים לכנסת. עכשיו ארכיון הכנסת עשה קטלוג של כל הנאומים שלי והגיע ל-635 נאומים, פי עשרה יותר מכל אחר מאז ועד היום. וחוץ מזה אני התמחיתי בקריאות ביניים. קריאת ביניים זה יכול להיות joke. מאיר פעיל, שבכמה כנסות אחרי היה מחייה את חיי הכנסת בזה שהוא היה כל הזמן עושה "ג'וֹקים" בקריאות הביניים שלו, אני לא. אני השתמשתי בקריאת ביניים בתור תחליף לנאומים והתמחיתי לתמצת רעיון שלם במשפט אחד או שניים. וכך עשיתי. אני חושב שבכנסת השישית נאמתי 200 נאומים, יותר 250 נאומים נגיד, אני גם עשיתי אלפי, אלף או אלפי קריאות ביניים. שיגעתי אותם. והיה לי יתרון. למה כל חברי הכנסת קינאו בי קנאה עזה? לא רק מפני שהייתי סיעת יחיד. סיעת יחיד זה גן עדן. אין לך משמעת, אתה לא צריך להתחלק בזמן הדיבור עם חברי כנסת אחרים, אתה לא כבול ע"י החלטות, אתה עושה מה שאתה רוצה. פעם אחת אני זוכר, יצחק נבון, שאז היה חבר כנסת מטעם רפ"י של בן גוריון, פעם תופס אותי אומר לי: "אורי, אתה לא יודע כמה שאתה צריך להיות מאושר, אין לך ישיבות סיעה" וכן הלאה.‏

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Knesset

Duration: 4 minutes, 29 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 11 May 2017