a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


Meeting of VIPs


Henri Curiel and the communists
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

הקומוניסטים, כידוע לך, החל מ-1949 אני חושב, ברז'נייב התחיל לדגול בפתרון שתי המדינות. פתרון שתי המדינות: ברית המועצות תמכה בחלוקה, כן, אבל, הם תמכו בחלוקה וגם הפגינו בקהיר, עשו הפגנה למען החלוקה, אבל במדינה פלסטינית הם דגלו הרבה יותר מאוחר. מפני שחלוקה מבחינתם הייתה חלוקה בין ישראל וירדן. אחרי 67’ הם המשיכו לדגול במה שנקרא "האופציה הירדנית”, עד שברז'נייב שינה את דעתו שזה היה לדעתי 49', אולי אפילו 50', אני לא זוכר בדיוק. ואז כל המפלגות הקומוניסטיות בעולם כמובן עברו אתו והתחילו לדבר על מדינה פלסטינית כמונו, שנתיים אחרי. כשהתחלתי לנאום בכנסת על המדינה הפלסטינית, הקומוניסטים היו נגדי והצביעו נגדי, עד המפנה של ברז'נייב. קוריאל לא היה תלוי בבריה"מ, הוא היה קומוניסט מושבע אבל לא היה אוהד של בריה"מ ולא של הקג"ב ולא כל הדברים האלה, למרות שהאמריקאים חשדו בו עד הסוף, שהוא בעצם שליח קג"ב מוסווה. איך אני הכרתי את קוריאל? מי הביא אותי אליו? אני חושב עמוס קינן. כאמור, עמוס קינן ישב בפריז בתור שליח "העולם הזה" והביא אותי לסארטר, דיברתי עם סארטר, ויום אחד הוא באמת הביא אותי או תיווך ביני ובין קוריאל וכך למדתי להכיר אותו. איש רזה עם משקפיים עבים. איש מחתרת אופייני כזה שנעלם, לא רואים אותו בהמון, הוא לא בולט ושום דבר, וכאמור, עם מוח פנטסטי. היינו נפגשים בבתי קפה קטנים בפריז. לא במחתרת, אבל מקומות שקטים. ואני מאוד אהבתי אותו. אהבתי לדבר אתו, לנתח אתו, למרות שהוא היה מרקסיסט קיצוני ואני לא. אני לא הייתי מרקסיסט כלל, ומעולם לא, אבל הניתוחים שלו של המצבים בכל מיני מקומות בעולם היו מרתקים. ולמרות הכל, למרות הקומוניזם והכל והכל היה לו לדעתי איזה יחס לישראל מתחת להכל, לא מודע אולי, והוא היה ממש פעיל למען שלום בין ישראל לבין מצרים בעיקר אבל עם כל העולם הערבי, והוא הקדיש הרבה מאמץ לזה. מבחינה זאת הוא היה אולי קצת דומה לאריק רולו, שניהם היו ילידי מצרים, שניהם פעלו הרבה בשביל שלום ישראלי-פלסטיני.‏

Communists, as you know, started from 1949, I think… Brezhnev began to raise the banner of the two-state solution.

[AS] I think they supported the partition plan beforehand.

The Soviet Union supported the partition, yes,

[AS] The Israeli communist party were the only Arabs supporting the partition.

They supported the partition and demonstrated in Cairo, conducting a demonstration in favor of partition, but they advocated a Palestinian state much later. From their point of view, the partition was divided between Israel and Jordan. After 1967, they continued to endorse the so-called 'Jordanian option', until Brezhnev changed his mind − I think it was in 1949, maybe 1950, I don't remember exactly. Then, of course, all the communist parties in the world sided with him and started talking, like us, about a Palestinian state, two years later. When I began to speak to the Knesset about a Palestinian state the communists were against me and voted against me, until Brezhnev changed his mind. Curiel was not dependent on the Soviet Union; he was an ardent communist but was not a fan of the Soviet Union and the KGB and all these things, even though the Americans suspected − right until the end − that he was actually an undercover KGB courier.

Who introduced me to Curiel? Who brought me to him? I think Amos Kenan. As I mentioned earlier, Kenan was based in Paris as the emissary of HaOlam HaZeh and introduced me to Sartre; I spoke with Sartre. One day, Kenan brought me or acted as an intermediary between me and Curiel, and that was how I got to know him. A thin man with thick glasses, a typical underground activist, the type who disappears. One did not see him in the crowd, there was nothing prominent about him and, as I mentioned, he had a fantastic brain. We would meet in a small cafe in Paris, not in the underground, but in quiet places. I really liked him. I liked talking to him, analysing him, even though he was a radical Marxist and I was not. I was not a Marxist at all, and never have been, but his analyses of global situations were fascinating. Nevertheless, in spite of the communism and everything, I think he had a high regard for Israel, subconsciously perhaps and he was very active for the cause of peace between Israel and Egypt, in particular, but also with the entire Arab world, and he devoted much effort to it. In this respect he was perhaps a bit like Eric Rouleau: both of them were born in Egypt, both worked hard for Israeli-Palestinian peace.

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Leonid Brezhnev, Henri Curiel, Amos Kenan

Duration: 4 minutes, 20 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 26 June 2017