a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


The rise of Ariel Sharon


Peace with Egypt
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

בגין הגיע לשלטון. להפתעת כולם הוא עשה שלום עם מצרים והצטייר כאיש שלום. הצרה היא שחוץ ממני איש לא הבין את בגין. אני אומר את זה חצי בצחוק, לא לגמרי. אני גדלתי בתנועה הרוויזיוניסטית, הייתי חבר באצ"ל ואני הכרתי את השקפת העולם שלהם. השקפת העולם של הרוויזיוניסטים ושל "תנועת החרות" ושל "הליכוד" היא מרוכזת כל כולה במפה שהופיעה בסמל של אצ"ל, הופיעה בראש העיתון "המשקיף" שהיה של המפלגה הרוויזיוניסטית ו"תנועת החרות”. זאת המפה של המנדט הבריטי של ארץ ישראל, משני עברי הירדן. זאת הייתה הארץ שהתנועה הזאת דגלה בה. היא לא כללה שום מדינה אחרת – לא את לבנון ולא את סוריה ולא את רמת הגולן ולא את מצרים ולא את סיני - אלא עבר הירדן וארץ ישראל "מהנהר עד הים”. משום כך בשביל בגין לעשות שלום עם מצרים ועם סוריה, אילו הוא היה ממשיך בשלטון הוא היה עושה גם שלום עם סוריה, בלי כל ספק. לא הייתה לו בעיה אידיאולוגית עם זה. הבעיה האידיאולוגית הייתה עם ארץ ישראל. לכן הוא עשה שלום עם מצרים. מבחינתו זה היה מעשה מלחמה, לא מעשה שלום, הוא הוציא את מצרים מהמאבק הגורלי על ארץ ישראל, שזה היה המאבק היחידי שעניין אותו. לכן הוא גם לא התעניין במה שקורה בלבנון או בסוריה. דווקא "תנועת העבודה" שמה את עינה על לבנון, או על חלק מלבנון מאז ומעולם. אחרי מלחמת העולם הראשונה, כשהתנועה הציונית הקטנה הציגה את דרישותיה לוועידת השלום שהייתה אחרי המלחמה, והתנועה הציונית הציגה מפה של המדינה או המולדת הציונית שהם רצו, היא השתרעה מאל עריש עד נהר הליטני בלבנון, שזה כמה עשרות קילומטרים טובים מראש הנקרה. ל"תנועת החרות" הייתה מפה אחרת: ארץ ישראל המנדטורית משני עברי הירדן. משום כך הוא עשה בקלות שלום, הוציא אותה מחזית המלחמה. אילו היה לו זמן הוא היה עושה אותו הדבר עם סוריה. ולכן היה לו יחסית קל לעשות שלום עם מצרים, עם פינוי כל השטח עד המילימטר האחרון, עם הריסת העיר ימית וכל מה שהיה כרוך בזה.‏

Begin came to power. To everyone's surprise he made peace with Egypt and was seen as a man of peace. The trouble was that no one understood Begin except me. I say this only half in jest. I grew up in the Revisionist movement and had been a member of the Irgun so I knew their worldview. The worldview of the Revisionists and of the Freedom Movement and the Likud is centred entirely on the map which appears on the Irgun symbol and appeared on the masthead of the newspaper Hamashkif [The Observer] which belonged to the Revisionist party and to the Freedom Movement. This is the map of the British Mandate of Eretz Israel on both sides of the Jordan. That was the land which the movement called Israel, and it did not include any other country − not Lebanon nor Syria nor the Golan Heights nor Egypt nor Sinai − only Transjordan and the Land of Israel 'from the river to the sea'. Therefore, for Begin to make peace with Egypt and also with Syria, for if he had continued to be in power he would certainly have made peace with Syria, without any doubt… He had no ideological problem with this. The ideological problem was with the Land of Israel. Thus he made peace with Egypt. From his point of view, it was an act of war not an act of peace, and he removed Egypt from the fateful struggle for the Land of Israel, which was the only struggle in which he was interested. Therefore he was not interested in what was happening in Lebanon or Syria. It was the Labour movement that kept its eye on Lebanon, or on part of Lebanon. After World War I, when the little Zionist movement presented its demands at the peace conference which followed the war, they presented a map of the country, or the Zionist homeland that they wanted, and it stretched from Al Arish to the Litani River in Lebanon, which is a good few dozen kilometers from Rosh Hanikra. The Freedom Movement had a completely different map: mandatory Eretz Israel on both sides of the Jordan. For that reason they made peace easily, removing it from the frontline of the war. Had there been time, he would have done the same thing with Syria. Therefore, it was relatively easy to make peace with Egypt, with the evacuation of the entire area up to the last millimeter, with the destruction of Yamit and all that entailed.

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Eretz Israel, Syria, Menachem Begin

Duration: 4 minutes, 1 second

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 26 June 2017