a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


In the Struggle


Why I didn’t become a Canaanite
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

There were Canaanites, who really attracted me. I had a friend, Binyamin Tammuz, who was a painter, sculptor and dealt with all sorts of things; he was Canaanite. Canaanites, for anyone who doesn't know, was a group of mostly of aspiring writers and artists, whose ideology was very simple: 'We are not Jews, we have no business with Jews, we − who were born in this country − we are “Hebrews”'. This is a new nation that is connected with the people who existed 2000 years ago, the ancient Canaanites, and we are going to establish a Hebrew state here. We have no business with the Jewish diaspora. The Arab national movement is a bluff; it's an invention of the British. The Arabs are basically Hebrews who at some point converted and they need to be converted back again, to turn them into Hebrews and establish the Land of Ever, from the Mediterranean to the Euphrates, from the great river to the Euphrates. This was a very appealing and liberating theory that everything old is nothing, garbage, degeneration. It interested me. Tammuz brought me into it. Tammuz was very impressive.  One day he said: 'You have to meet with Yonatan Ratosh', who was quite a well-known poet, also a well-known journalist, 'He will persuade you'. Okay, I met with Yonatan Ratosh at Cafe Gdanski on Yavne Street near Montefiore. Yonatan Ratosh was the ugliest person I'd ever seen. He was so ugly that it almost turned him into something beautiful. We argued. We sat and drank coffee in Gdanski and we argued. First, he lectured about his theory, then he asked: 'What do you think?' Then he asked me: 'What do you think about what I said?' So I said: 'It is very appealing and I am very much in favour of this, I only have two small questions: 

The first: why are you against Jewish immigration? Jews will come to Israel, they will have children, the children will be Hebrew, you will treat them, the Jews, like factories producing Hebrews'. In parentheses: the word proletarians, a Roman word, comes from the word proletariat.  A proletarian − proletariat in Roman − was a person, a citizen of Rome, whose only role in life was to produce soldiers for Rome. Then I said: 'If you relate to the Jews as to those who have the same function' - one must remember that all of this was before the Holocaust - 'they will come, they will settle here, they will have children, the children will become Hebrews, and that's it.  The second thing: I do not see how the Arabs will become Hebrews. There is a large and splendid Arab national movement, and I think they should be our allies. The idea that they will be Hebrews appears to me to be a somewhat unrealistic idea'.  The man was so offended. Here was a boy − how old was I? 18 or something? He was close to 30 – and he was offended.  Many years later, when we would meet on the street, on Dizengoff Street, and I would say 'Shalom', he would not answer shalom. Right up to the end of his life he did not say shalom to me. So that's what happened. I did not become a Canaanite. But I began to process the basic idea that we are a new nation, an idea that I rather liked, and that was what I was processing.

היו “הכנענים", שמאוד משכו אותי. היה לי חבר, בנימין תמוז, צייר, פסל ועוד כל מיני, שהוא היה "כנעני". "כנענים", למי שלא יודע, הייתה קבוצה בעיקר של סופרים ואמנים שאפתנים, שהאידיאולוגיה שלהם הייתה מאוד פשוטה: "אנחנו לא יהודים, אין לנו שום עסק עם יהודים, אנחנו, שנולדנו בארץ, הננו ‘עברים'. זה עם חדש שמתחבר לעם שהיה קיים לפני 2000 שנה, לכנענים העתיקים, ואנחנו הולכים פה להקים מדינה עברית. אין לנו שום עסק עם הגולה היהודית. התנועה הלאומית הערבית זה בלוף, זה המצאה של האנגלים. הערבים הם בעצם עברים שהמירו את דתם בשלב מסוים וצריכים להמיר אותם בחזרה, להפוך אותם לעברים ולהקים את 'ארץ עֶבֶר' מהים התיכון עד הפרת, מהנהר הגדול עד הפרת.” זה היה מאוד מושך. תורה משחררת כזאת שכל הישן זה כלום, זבל, ניוון. התעניינתי בזה. תמוז הביא אותי לתוך העניין. תמוז היה בחור מאוד מרשים. ויום אחד הוא אמר: "אתה מוכרח להיפגש עם יונתן רטוש", שהיה משורר די ידוע, גם עיתונאי ידוע, "הוא ישכנע אותך". או קיי, נפגשתי עם יונתן רטוש בקפה גדנסקי, זה ברחוב יבנה ליד מונטפיורי. יונתן רטוש היה האדם הכי מכוער שראיתי בחיים שלי. זה היה כיעור, שהוא היה כל כך מכוער שזה כבר היה כמעט בחזרה יפה. והתווכחתי. ישבנו, שתינו קפה בגדנסקי, והתווכחנו. הוא קודם כל הרצה את התורה שלו, ואז הוא שאל: "מה דעתך?" אז הוא שואל אותי: "מה דעתך על מה שאמרתי?" אז אמרתי: "זה מאוד מושך ואני מאוד בעד זה, יש לי רק שתי שאלות קטנות: אל״ף, למה אתה נגד עליה יהודית? יבואו יהודים לארץ, ילדו ילדים, הילדים יהיו עברים, תתייחס אליהם, אל היהודים, כאל בתי-חרושת לעברים”. בסוגריים: המילה "פרולטרים", מילה רומאית, היא באה מהמילה “ללדת". פרולטר, פרולט או פרולטר ברומאית היה אדם, אזרח רומא, שהתפקיד שלו היחידי בחיים זה ללדת חיילים בשביל רומא. אז אמרתי: "תתייחס אל היהודים כאל אלה שזה תפקידם,” - זה הכל לפני השואה, צריכים לזכור, "יבואו, ישבו פה, ילדו ילדים, הילדים יהיו עברים, וזהו.״ דבר שני: ״אני לא רואה איך הערבים יהפכו לעברים. יש תנועה לאומית ערבית גדולה ומפוארת, ואני חושב שהם צריכים להיות בעלי-הברית שלנו והרעיון שהם יהיו לעברים נראה לי רעיון לא מציאותי". האיש כל כך נעלב: ׳הנה ילד בן׳, בן כמה הייתי? 18 או משהו? והוא כבר היה קרוב ל-30, נעלב. עוד הרבה שנים אחרי זה כשהיינו נפגשים ברחוב, רחוב דיזנגוף, הייתי אומר לו "שלום" הוא לא היה עונה “שלום". עד סוף ימיו הוא לא אמר לי "שלום". אז זה מה שהיה. לא הפכתי לכנעני. אבל התחלתי לעבד את הרעיון היסודי שאנחנו אומה חדשה, רעיון שנראה לי מאוד, עליו עבדתי.‏

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Holocaust, Binyamin Tammuz, Yonatan Ratosh

Duration: 5 minutes, 34 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 10 March 2017