a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


Hamas welcomes back deported Islamic radicals


Genesis of Gush Shalom
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

וישבנו איזה 45 יום. אני חושב שסיימנו את זה כשנשיא המדינה פנה אלינו, משהו כזה. מה שיצא מהאוהל הוא, שאנחנו היהודים, יצאנו מן האוהל אחרי המון-המון זמן. באוהל מדברים, מה אתה יכול לעשות כשאתה בשביתה? אתה מדבר. אז דיברנו באוהל, אני יודע? 12 שעות ביום, יום אחרי יום, אנחנו עם הערבים, אנחנו בינינו, הערבים ביניהם, בלי סוף. והגענו להסכמה, לא להחלטה, להסכמה שזה לא יכול להימשך. שאין תנועת שלום אמיתית בארץ. "שלום עכשיו" זה חבורה של סמרטוטים ומפלגת "העבודה" זה לא כלום ואולי גרוע מלא כלום, וצריכים להקים תנועת שלום חדשה. ולא הייתה הכוונה להקים עוד כת אחת, אלא להקים תנועה שתאחד את כל תנועות השלום בארץ. על זה דיברנו באוהל. וברגע שנגמר האוהל, עשינו כנס ביפו - יפו כדי שיבואו גם ערבים - והקמנו את התנועה. ועשינו כנס של התנועה וסעיף א' בסדר היום היה איך לקרוא לתנועה הזאת. ואני עמדתי על זה לקחת שם שיזמין את האחרים להצטרף ולהתאחד וקראנו לזה "גוש שלום". בהתחלה באו חברינו הקומוניסטים, ואני מומחה לקומוניסטים, וידעתי, אם הם באים לכנס של תנועה, אז יש להם רק מטרה אחת – להשתלט עליה. לקומוניסטים אין אמצע – או שאתה משתלט או שאתה מחרים. והיו כמה קומוניסטים יהודים וגם ערבים נחמדים. ואני העברתי החלטה: מי שחבר בגוש, אינו יכול להיות חבר בשום מפלגה פוליטית. בזה נגמר העניין עם החדירה הקומוניסטית. וכך קם ״גוש שלום״, שקם על בסיס די רחב. בהתחלה זה היה תנועה די רחבה ודי רצינית, אבל כל מה שניסיתי לעשות כדי להתאחד עם תנועות שלום אחרות, כל המאמצים עלו בתוהו, כבר בשלב המקדמי, ולקח לי זמן עד שהבנתי למה. הייתי קצת תמים. "גוש שלום" לא קיבל וגם לא ביקש כסף משום ממשלה או גוף ממשלתי בחוץ לארץ. ופתאום התברר לי שכל גופי השלום האלה, כל אחד מחובר ל"עטין" של ממשלה או גוף ממלכתי בחו”ל, וכל אחד רוצה לשמור על הנכס הזה מכל משמר. אני כבר ויתרתי על הרעיון להקים תנועה אחת גדולה, אמרתי – בסדר, נקים פדרציה שדברים מסויימים נעשה ביחד וכל השאר כל אחד יעשה לחוד כרצונו – שום דבר לא עזר. ״גוש שלום״ לא הפך לגוש, הוא הפך לתנועה כמו כולם.‏

We sat there for approximately 45 days. I think we finished the sit-in when the President came to us, something like that. What came out of the tent is that we Jews left it after a long, long time. In the tent one speaks – what else can you do when you're on strike? You talk. So we talked in the tent for perhaps 12 hours a day, day after day, us and the Arabs, amongst ourselves, the Arabs among themselves, endlessly. And we agreed, not a resolution but an agreement, that this situation can't continue, that there was no real peace movement in Israel. Peace Now was a raggedy bunch and the Labor Party was nothing, perhaps worse than nothing; we had to establish a new peace movement. There was no intention to establish another cult, but we wanted to establish a movement that would unite all of the peace movements in Israel. That was what we spoke about in the tent.

As soon as the tent sit-in was over, we held a conference in Jaffa – Jaffa, so that the Arabs would also come − and we set up the movement. We held a conference and the first item on the agenda was what to call this movement. I insisted on taking a name that would invite others to join and unite and so we called it Gush Shalom. At first, our communist friends came. I am an expert on communists, and I knew that if they come to a conference of the movement they have only one goal: to control it. Communists have no middle ground – either they take control or they stage a boycott. There were some Jewish communists and some nice Arabs. I passed a resolution: whoever is a member of the bloc cannot be a member of any political party. That put an end to the communist infiltration. That was how Gush Shalom was born and was established on a fairly wide platform. At first it was a fairly broad movement and a fairly serious one, but everything I tried to do to unite with other peace movements, all of these efforts were in vain right from the very beginning and it took me a while to realize why. I was a bit naive. Gush Shalom did not receive nor did it ask for money from any government or governmental body outside of Israel. Suddenly I realized that all of these peace movements, each of them was connected to a government or a national body abroad, and everyone wanted to keep this connection at all costs. I had already given up on the idea of establishing one big movement, I said − okay, we'll establish a federation that certain things we'll do together and the rest each one will do separately as he wants − nothing helped. Gush Shalom did not become a bloc, it became a movement like all the rest.

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Jaffa

Duration: 4 minutes, 38 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 26 June 2017