a story lives forever
Sign in
Form submission failed!

Stay signed in

Recover your password?
Form submission failed!

Web of Stories Ltd would like to keep you informed about our products and services.

Please tick here if you would like us to keep you informed about our products and services.

I have read and accepted the Terms & Conditions.

Please note: Your email and any private information provided at registration will not be passed on to other individuals or organisations without your specific approval.

Video URL

You must be registered to use this feature. Sign in or register.


Adventure in Paris


Attacking the attackers
Uri Avnery Social activist
Comments (0) Please sign in or register to add comments

רציתי עכשיו לספר משהו על המאמר הארסי השני. היה לי חבר ששמו יגאל מוסינזון, סוג של חבר. יגאל מוסינזון במלחמה ב-48', לאנשים הצעירים יגאל מוסינזון היה אחד הסופרים המפורסמים בארץ. כתב גם את הסדרה "חסמבה" ולא היה לו חשק להילחם. נגיד ב-48', אז גייסו אותו והפכו אותו לקצין תרבות. קצין תרבות היה דבר די בזוי בעיניי הלוחמים ב-48’. אבל בכל גדוד היה קצין תרבות שאירגן חלוקת עיתונים ולא הרבה. וכשהגדוד שלי יצא לפעולה, נגיד באשדוד, כבר דיברנו על זה, פעולה גדולה מאוד מבחינתנו, הוא נשאר במחנה עם הבנות. היה ידוע שיגאל מוסינזון נשאר, הטבחים יצאו לקרב אני יודע? הנשק, כל הג'ובים, ג'ובניקים, כולם יצאו לקרב הזה חוץ מקצין התרבות. בכל זאת היינו ביחסים די טובים והוא אפילו עזר לי בפועל כשיצאה פקודה רשמית שאסור לי לפרסם מאמרים, אז הוא התנדב לשלוח את המאמרים שלי לעיתון. ואח"כ הוא התמנה לדובר המשטרה, וגם היו יחסים מאוד טובים. עד שבן גוריון החליט פעם אחת… הרי הייתה מלחמה קשה בין בן גוריון וביני, ופעם אחת או בן גוריון או איסר הקטן, למישהו, היה רעיון ש"הבימה" תציג מחזה נגדי. ו"הבימה" הסכימה. הייתה צריכה לקבל כסף בטח. וחיפשו מחזאי שיכתוב מחזה נגדי ומצאו את יגאל מוסינזון והוא כתב מחזה שנקרא "זרוק אותו לכלבים”, שבו יש עורך שבלי כל ספק היה מכוון אלי, שמוצא איזשהו אדם מסכן, איזשהו פקיד ציבור, שכחתי מי בדיוק, ומחליט להעליל עליו עלילות נוראות כדי לעזור לתפוצת העיתון שלו. ממש מחזה הסתה אישית פרועה נגדי בצורה שאי-אפשר לטעות. ובן גוריון, שמעולם לא הלך לתיאטרון, זה בכלל לא עניין אותו, בא להצגת הבכורה עם אשתו פולה, הביא את נשיא המדינה והביא את כל גדולי השלטון ויש צילום קלאסי שהוא יושב ומוחא כפיים באופן פרוע. זה אחרי כל הפצצות והעיתון שהם הוציאו, "רימון", זה היה כאילו השיא ואז אפרים קישון כתב מאמר הומוריסטי על הפרשה הזאת. שכחתי איך הוא קרא לזה. ואז כאילו אתה דוקר בלון וכל המשא הזה התמוטט. לפני שזה קרה, זאת אומרת לפני הצגת הבכורה, או אחרי זה, כתבתי את המאמר הארסי השני שלי. כתבתי על יגאל מוסינזון כל מה שידעתי. ואני ידעתי הרבה. כתבתי על יגאל מוסינזון כמה עמודים. ממש הכנסתי את כל הארס שהיה בי. אלה שני המאמרים שבאמת בחיים שכתבתי אותם עם כוונות זדון.‏

Now I want to say something about the other venomous article I wrote. I had a friend named Yigal Mossinson, a sort of friend, in the 1948 war. For young people, Yigal Mossinson was one of the most famous writers in the country. He wrote the Hasamba series of books and he had no desire to fight. In 1948, he was enlisted and became a cultural officer. A cultural officer was a fairly contemptible thing in the eyes of the fighters in 1948. But every regiment had a cultural officer who organised the distribution of newspapers and not much else. When my division went into action, let's say in Ashdod − we've already talked about that, a very large operation as far as we were concerned − he stayed at the camp with the girls. It was well known that Mossinson remained. The cooks went into battle, the weapons, all the 'jobniks', the non-combatants, everyone went into battle except the cultural officer. Nevertheless we had a fairly good relationship, and he even helped when an official order was issued forbidding me to publish articles; he volunteered to send my articles to the newspaper. And then he became the spokesperson for the police, and we had very good relations until Ben-Gurion decided… after all, it was a difficult war between Ben-Gurion and myself, and at some point either Ben-Gurion or little Issar, someone had the idea that Habima [Theatre] would put on a play attacking me. And Habima agreed. Probably they were going to be paid. They looked for a playwright to write a play against me and found Yigal Mossinson, and he wrote a play called Throw Him to the Dogs, in which there is an editor who, without any doubt, was meant to be me, who finds some sort of a wretch, some public official − I forgot who exactly − and decides to accuse him of terrible things in order to increase his circulation.  Really a play with wild incitement against me personally in a way that was unmistakable. And Ben-Gurion, who never went to the theatre, it was of no interest to him, came to the premiere with his wife Paula, brought the President of Israel and brought all of the leaders with him. There is a classic photograph in which he is sitting and clapping wildly. This came after the bombings and the newspaper that they set up and printed – Rimon – that was the apex, and then Ephraim Kishon wrote a humorous article about this affair. I forgot what he called it. It was as if you pierce a balloon and all this heaviness collapses. Before this happened, I mean before the premiere, or after that, I wrote my second venomous article. I wrote everything I knew about Yigal Mossinson. And I knew a lot. I wrote several pages about him and put down all the venom that I had in me. These were the two articles I wrote during my life which I truly had written with malicious intent.

Uri Avnery (1923-2018) was an Israeli writer, journalist and founder of the Gush Shalom peace movement. As a teenager, he joined the Zionist paramilitary group, Irgun. Later, Avnery was elected to the Knesset from 1965 to 1974 and from 1979 to 1981. He was also the editor-in-chief of the weekly news magazine, 'HaOlam HaZeh' from 1950 until it closed in 1993. He famously crossed the lines during the Siege of Beirut to meet Yasser Arafat on 3 July 1982, the first time the Palestinian leader ever met with an Israeli. Avnery was the author of several books about the Israeli-Palestinian conflict, including '1948: A Soldier's Tale, the Bloody Road to Jerusalem' (2008); 'Israel's Vicious Circle' (2008); and 'My Friend, the Enemy' (1986).

Listeners: Anat Saragusti

Anat Saragusti is a film-maker, book editor and a freelance journalist and writer. She was a senior staff member at the weekly news magazine Ha'olam Hazeh, where she was prominent in covering major events in Israel. Uri Avnery was the publisher and chief editor of the Magazine, and Saragusti worked closely with him for over a decade. With the closing of Ha'olam Hazeh in 1993, Anat Saragusti joined the group that established TV Channel 2 News Company and was appointed as its reporter in Gaza. She later became the chief editor of the evening news bulletin. Concurrently, she studied law and gained a Master's degree from Tel Aviv University.

Tags: Habima Theatre, Yigal Mossinson, David Ben-Gurion

Duration: 5 minutes, 19 seconds

Date story recorded: October 2015

Date story went live: 26 June 2017